وسط ..: سبتمبر 2009

אוסאמה עבאס

לקראת קץ הסכסוך ישראלי-פלסטיני {1}, חובה להחזיר את מהותו העמוקה ואותנטית, ולהציגה בצורתה הפשוטה והאנושית ביותר, ומבלי שנושפע מיחסי הכוח הנוכחי בין שני הצדדים, ולחשוף המודע והבלתי מודע במערכת היחסים הפוליטיים והתרבותיים.

הדחף הבלתי מודע ביותר שקיים בקרב בני אנוש, הינו הצורך בצירוף של צמד תבונות{2}סותרות, ובו בזמן זהו הדבר שמעורר השראה במדרגה ראשונה. אבל, חכמה אחרי מעשה, ממנה אין להתפלא!!. חכם הודי אמר פעם: זהותו של אדם מעוצבת דרך בריחתו מעצמו. בעצם מושא ההזדהות, גואל אותו מהריקנות וחוסר המשמעות. במילים פשוטות: הניסיון שלי לחפש ולבקש לעצמי אמצעי בריחה אחרים, טובים יותר או חכמים יותר, יעילים או נשגבים יותר, דבר אשר יוצר את הדילמות הפנימיות והקונפליקטים בין התבונות... היינו בין בני אנוש. אז מה הקונפליקט שיכול להתעורר בין אירוניה לשיגעון?! ומה בין שיגעון יהודי! ואירוניה ערבית!.

לאור הבורות שלי בז'רגון הספרות היפה, איני מתיימר להפוך "לאירוניקן", אף אם נסיתי.. כי בסך הכול, לא אצליח לחדור מעבר להגדרת המונח עצמו שכן המשמעות האמיתית מנוגדת למשמעות של הדברים בזמן הפעולה, בעצם אמירת דבר מה וכוונה להיפוכו. נכון הדבר בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה, כלומר הבורות בשפת המקצוע, והיכולת להבחין מדעית בשיגעון. לכן בחרתי לסגת אל השיח הפוליטי תרבותי –הרי כאן כבודי במקומו מונח - ולדון בזיקה בין האירוניה לשיגעון, ואופן עיצוב ההוויה האנושית באמצעותם. זוהי דרך נוספת להמחיש את זהותי, על ידי אמצעי הבריחה שאימצתי לעצמי בהיסח הדעת.

מה פתאום אירוניקאן ערבי, ויותר מזה פלסטיני?!! כך שבניתוח פוליטי תרבותי בן-זמנינו, הפלסטיני ידו אינה על העליונה, וזאת מחמת היותו לפי מאזני הכוח המקובלים נתון זה מכבר, תחת שלטון כובש. יש לומר כי אירוניקאן מעורב ביחסי הכוחות בתחום הספרותי, הינו אדם בעל שליטה, ואף מתייחס לאחר במין התנשאות תבונתית, שנובעת מאישיות עמוקה ומתוחכמת, הוא מודע למציאות על צורותיה ושולט בשפה ובלשון, הוא שולף את תגובתו האירונית במהירות הבזק, ובו בזמן היא מדויקת ועדינה כקרני השמש. ואולי בהקשר זה, אדם אירוני, אינו נחשב לשקרן, אלא זה שלועג לשקר והמציאות הכוזבת.

מה פתאום משוגע יהודי?! הרי הוא הכובש מאז 1948 וידו על העליונה, שולט במקורות הידע והדיכוי, ולענייננו מספיקה האמירה של מישל פוקו "ידע זה כוח". האומנם הוא משוגע? שישים שנה כבר צובר יותר ויותר כוח ועוד שליטה. משוגע בשפה הפסיכולוגית או הפסיכיאטרית, יכול להיות בעל פיגור שכלי, לפחות חסר יכולת בקרה וניווט, (תרופות מומלצות: קלונקס, למיקטל, דפלפט ועוד{3}). אז מה כל היהודים משוגעים?! אם כך הדבר, שווה להשתגע במטרה לשלוט בעולם - לפחות בעולמם של כמה מיליוני בני אדם, כמו הפלסטינים. לפי תפיסה זו האם ברוך גולדשטיין היה סתם שעיר לעזאזל שהקריבו המשוגעים כדי להסית את דעת הגויים מן הדילמה: מי הוא משוגע?!. או בעצם התעורר כבודו מתרדמתו והתגבר על השפעת התרופות והפך ליהודי נורמאלי?! ובכך דחף רציונליסטי הביא אותו למעשיו השפויים?!

כדי להמחיש את הזיקה בין אירוניה ושיגעון בקונטקסט הפוליטי-תרבותי, עליי להביא דוגמאות מחוויות אירוניות עם משוגעים ( עובדות, תאמינו לי! ):

- לא מזמן סיימנו לצערי, את צום חודש הרמדאן אלכרים.. היהודי (עם הפיגור השכלי ותרופות אינסופיות) "מודע" לזה שאנו צמים ברמדאן, וכל היום הזכיר לי שאני רעב. יש לו גם חברים "משוגעים מוסלמים" שצמים, כלומר לא אוכלים ו/או שותים!. בסוף היום, שעתיים אחרי מועד שבירת הצום, ועדיין לא אכלתי ברצינות, אמרתי לו: אני מת מרעב!!. אז ענה לי בשאלה: למה אתה רעב?!.. עניתי לו באירוניה הכי פרימיטיבית שקיימת : כי לא צמתי היום!.. כנראה שהבין את המבוכה שנקלע אליה, אז חייך והמשיך בשיגעונו. הדבר המחיש את מסוגלותו של משוגע - אפילו אם הוא יהודי- להבין את האירוניה בסיטואציות שונות, במהלך חייו העשירים. כך שמדהים ביותר עד כדי כך שיהודי "נורמאלי" מסוגל לאמץ אטימות לגבי האירוניה שבהווייתו הקיומית והפוליטית; דבר שגרם למשורר פלסטיני צעיר ולא מנוסה לומר: "ששים שנה ואין אתם נבוכים- המוות בקרבנו ובכם הפחד{4}. לדעתי הבחור הצעיר קלע ישירות למצבו האירוני של היהודי המודרני, הנורמאלי והמשוגע באותה מידה.

- התבקשתי פעם לענות על שאלתו התימהונית של אותו משוגע: מה! אתה הולך להר הבית כדי להתפלל בכנסייה?.. למרות שידוע לו שאני מוסלמי. אין ביכולתי לבחון את הקשר בין פיצול אישיות לבין שיגעון.. אבל עצם אי ההבחנה בין "הר הבית" לבין הכנסייה, לדעתי מקרה אנוש שמהווה סכנה קיומית או אולי השמדה עצמית אירונית.

- אחרי צום לא קשה במיוחד במשך חודש הרמדאן, נשאלתי: אתה צם ביום כיפור?. (טוב זה מה שחסר לי אחרי חודש רצוף), אז עניתי לו: מה פתאום! צמתי חודש שלם כדי לא לצום ביום כיפור?!?! . מה אני משוגע על מנת לפספס הזדמנות אירונית למחילה מבורא עולם!.. עוד יום מה בגדיל!.

- במפגש אירוני לפני חג אל-פטר אחרי שתוקן האוטו במוסך. המשוגע שאל אותי: איפה תקנת את האוטו? אמרתי לו במוסך בירושלים, המשיך לשאול: מה שם המוסך? עניתי : "פלוני". אז שאל אותי: מזה? מוסך!.

חוויות אינסופיות של שיגעון ואירוניה.. אירוניה בכל רגע ושיגעון בכל מקום... בדיוק דומה למערכת היחסים בסכסוך ישראלי-פלסטיני.. ההבדל שכאן יחסי הכוח הם מנוגדים, קשיחים לחלוטין בשפת הכלכלה. הפלסטיני הינו טרוריסט, משוגע בלתי שפוי, נמצא במצור כפי שחברנו המשוגע על סף גבול.

אין ספק, לקראת קץ הסכסוך יהפוך הפלסטיני ליותר ויותר אירוני, דהיינו בעל שליטה וכוח, והיהודי יחזור למצב שיגעון וחוסר משמעות בהווייתו הפוליטית תרבותית.

זהו מאמרי הראשון שלא יכולתי לסכם! ולא הצלחתי לרשום את מסקנותיי הסופיות. כנראה בגלל שהדיון ביחסי הגומלין בין האירוניה לשיגעון נמצא רק בתחילתו... שההמשך יבוא.

[1] כרגע אשתמש בצמד: ישראלי-פלסטיני לתאר את הסכסוך. כנראה שהצמד לא מתאר בדיוק את טבע הסכסוך, אני משוכנע שהצמד יתחלף עם סוף הסכסוך, כי ההכרעה הסופית תגדיר מחדש את צדדי הקונפליקט..

[2] תבונה: באנגלית insight

[3] אלה מכם\ן שאין להם\ן מושג כמוני על מה מדובר, לפחות לחפש את התרופות ותפקידן באתר ויקיפדיה.. יכול להיות מעניין ומעשיר את השיגעון.

[4] המשורר הפלסטיני תמים אל-ברגות'י (תרגום חופשי לפסוק): ستون عاماً وما بكم خجل الموت فينا وفيكم الفزع...